ילדים. גם אתם בממד?
הנה 3 עצות קצרות למי שהאזעקות הקפיצו לו את הדופק.
קודם כל הגוף שלכם עובד נכון. הוא מנסה לעזור לכם לברוח ממשהו מסוכן. העניין הוא שהגוף קצת מגזים. כי אתם כרגע בממד. ואין סכנה.
אז עכשיו בוא נלמד איך לטפל בפחד שנשאר.
קודם כל שימו לב לגוף. קחו כמה אוויר שאתם רוצים ותוציאו אותו לאט לאט. הכי לאט שאתם יכולים. תחזרו על זה כמה פעמים.
גם חיבוק פרפר עם טפיחות של יד אחד על כתף נגדית ולהפך.
עכשיו תסתכלו סביב ותגידו לעצמכם: קוראים לי כך וכך אני בבית שלי בממד במקום בטוח. אמא שלי איתי אבא שלי והאחים הקטנים שלי איתי. אני במקום בטוח הכל בסדר.
תנו חיבוק עמוק למי שלידכם. חיבוק מרגיע את הגוף ואת המוח. תציעו עזרה. מי שעוזר לאחרים מרגיש גדול וחזק וקל לו יותר לנצח את הפחד.
תעסיקו את השכל. בפעילות קצרה ולא קשה. כמה דברים כחולים יש בחדר? כמה דברים כתומים יש בחדר?
ספרו לעצמיכם סיפור או שירו לעצמכם שיר קצר על מה קרה קודם מה קורה עכשיו ומה יקרה עוד מעט.
היתה אזעקה ממש מפחידה.
רצנו לחדר המוגן.
נגמרה הסכנה. אנחנו גיבורים.
יצאנו מהחדר, איזה אלופים!
הורים.
חבקו את הילדים. חיבוק מרגיע יותר ממה שאתם חושבים.
תנו להם הסבר קצר על מה שקורה.
דאגו לעזור להם להפריד בין הסכנה (בגללה רצים לחדר המוגן) לבין הפחד (שממשיך גם אחרי…).
ואם אתם מרגישים שהילד לא מצליח להתנחם בפרק זמן סביר – התקשרו ל 106 ופסיכולוגית תחזור אליכם.
לילה טוב ושקט,
מכל הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי חינוכי התפתחותי במינהל החינוך בעיריית נתניה
